המליץ

מקום הפרסום: אודסה-פטרבורג (רוסיה הצארית)    שנות הפרסום: 1860-1904 (עם הפסקה בשנים 1873-1878) תדירות (השתנה לאורך השנים): שבועון (1860-1882); דו-שבועון (1883-1886); יומון (מיולי 1886)    עורכים: אלכסנדר הלוי צדרבּוים, 'הארז' (מייסד; 1893-1816); ד"ר אהרן יצחק (ארנולד) גולדנבלום (1913-1828); יהודה-ליב (ליאון) רבינוביץ', 'איש יהודי' (1938-1862).

השבועון העברי השני בתחומי רוסיה הצארית, והבמה העיתונאית המרכזית של יהדות רוסיה עד לתחילת המאה העשרים. בשמו הרב-משמעי – 'בעל שפה נאה' מחד ו'מתרגם' ו'מתווך מאידך' – משתקפים הכוונים האידיאולוגים שיעד לו עורכו ומייסדו: הבחירה בשפת המקורות ההיסטוריים, העברית, ככלי הביטוי המשכילי (ולאחר מכן, הלאומי) בניגוד לשפת האידיש העממית והנפוצה יותר; והשילוב בין שתדלנות נמרצת למען יהודי רוסיה אצל השלטונות, ופובליציסטיקה פולמוסית (ולעיתים – לוחמנית) ששמה לה למטרה לעצב מחדש את יהודי רוסיה על-פי מודלים אירופאים. בשנתו הראשונה היה 'המליץ' דו-לשוני ונכתב בעברית ובגרמנית באותיות עבריות ('עברי-טייטש'), כשצדרבוים היה אחראי על החלק העברי וארנולד גולדנבלום הופקד על החלק בגרמנית. בשנת 1871 הועברה מערכת העיתון מאודסה לפטרבורג, שם זכתה בתמיכה כספית מ'חברת מרבי השכלה', ובמחצית הראשונה של שנות ה-80 הצטרף המשורר י"ל גורדון למערכת ושימש בה כעורך בפועל בתקופות שונות. ביולי 1886 אימץ העיתון את הפורמט היומי מתוך הצורך שלא לפגר אחר מתחריו – 'היום' הפטרבורגי, ו'הצפירה' הוורשאית – שעשו כן לפניו. עם מותו של צדרבוים ב-1893, עברה העריכה לליאון רבינוביץ' ('איש יהודי') שהחזיק בתפקיד זה עד לסגירת העיתון ב-1904, אך קרנו של העיתון ירדה כבר כשלוש שנים לפני כן.

'המליץ' שימש כבמה לעיסוק בכל שאלות השעה הגדולות וליבון כל הדילמות הפוליטיות, האידיאולוגיות והחברתיות של יהודי האימפריה הצארית במחצית השנייה של המאה הי"ט. תולדות העיתון הן לכן תולדות התפתחות המחשבה האידיאולוגית של האינטליגנציה היהודית (והחלק הלאומי שבה במיוחד) משנות השישים ואילך. 'המליץ' לא רק ששיקף את דעת הקהל של קוראי העברית, אלא שבמידה רבה יצר אותו ושלט בו, ובעוד הקו הרשמי של העיתון תאם לחלוטין לדעות שהחזיק בהן עורכו, השכיל צדרבוים ליצור במה פתוחה כמעט לכל הזרמים והדעות בקרב העם – כל עוד הסכימו להתפלמס בפומבי. החל משנות השמונים החזיק 'המליץ' בקו לאומי נלהב והטיף בהתמדה ליישוב ארץ-ישראל, ובזכות שתדלנותו העיקשת של צדרבוים, ניתן רשיון מטעם השלטונות לייסוד הוועד האודסאי של חובבי ציון (1890). מהסוגיות הבולטות שנדונו ב'המליץ' לאורך השנים ניתן למנות את הפולמוס על התיקונים בדת (1870-1868); הוויכוח בין התומכים למסתייגים מתנועת 'חיבת ציון'; המחלוקת בנוגע למעמדה של שפת האידיש וספרותה (שניהם משנות ה-80), והפולמוס בעקבות פרסום שתי סדרות מאמריו של אחד-העם, 'אמת מארץ-ישראל', שביקרו את מפעל היישוב של זמנו (שנות ה-90). בתקופתו של רבינוביץ' סוקרו בהרחבה הקונגרסים הציונים, וניתנה במה רחבה למחלוקות הפנימיות בקרב התנועה הציונית, עד למשבר אוגנדה (1903).

עד שהפך לדו-שבועון, היו ל'המליץ' כאלפיים מנויים, אך מספרם של אלה אינו משקף את מספר הקוראים בפועל שהיה גדול בהרבה, והיה זה מקובל ונפוץ שמנוי יחיד נרכש על-ידי מספר אנשים. המעבר לפורמט הדו-שבועון (1883) ולאחר מכן לפורמט היומי (1886), התבצע על רקע ההתרחבות הניכרת בקהל קוראי העברית באימפריה הצארית באותן שנים וניתן לשאר, בהערכה נדיבה, כי בתקופת הזוהר שלו עמד מספר קוראיו של 'המליץ' על כמה עשרות אלפים. בנוסף לכך שכל גיליון עיתון 'טרי' עבר מספר רב של ידיים, היו כל המהדורות שהופיעו במשך שנה נתונה נכרכות יחד בכריכה אחת והופכות לפריט יוקרתי בכל ספריה (פרטית או ציבורית) שהחזיקה בהן, וכך התרחב חוג קוראי 'המליץ' בזכות אלה שנחשפו למהדורותיו הישנות.

חידושיו העיתונאים החשובים של המליץ' כללו את יצירת המאמר הראשי כמבטא את עמדת המערכת (תרומתו המובהקת של צדרבוים), ופיתוח מדור הפיליטון ('מתחת לקו') וסגנון הכתיבה הפיליטוני הקליל-פופולארי, שתרמו לו רבות כותבים בעלי שם כמו המשורר י"ל גורדון, כמו גם א"ל לוינסקי, י"ח טביוב, ראובן בריינין ושלום עליכם. מלבד זאת הופיעו בעיתון דיווחים – 'קורספונדנציות' – שנשלחו אליו על-ידי קוראים מכל העולם היהודי (מארץ-ישראל, צפון ודרום אפריקה, אמריקה, ולפעמים אף מהמזרח הרחוק ואוסטרליה); התפרסמו ידיעות מכל העולם שתורגמו מהעיתונות הזרה, והופיע בו מדור מיוחד של טלגרמות עם חדשות עדכניות (משנות ה-80).

על–אף שצדרבוים העדיף להבליט את חלקיו החדשותיים והפוליטיים של העיתון והסתייג מפרסום דברי ספרות, מלא 'המליץ', כבר מראשיתו, תפקיד חשוב בקידום הספרות וביקורת-הספרות בעברית. בשנות ה-60 פרסמו בו מבקרי הספרות אברהם אורי קובנר ואברהם יעקב פפירנא רשימות חלוציות, והמשורר י"ל גורדון, בתקופת כהונתו במערכת, פעל רבות לעידוד סופרים צעירים, לליטוש סגנונו של העיתון כולו, ואף פרסם בו פיליטונים ושירים משלו. כל הסופרים העברים שהיו פעילים ברוסיה בשנות הופעת העיתון פרסמו ב'המליץ', וביניהם בולטים אותם יוצרים צעירים שעשו בו את צעדיהם הראשונים, כמו מ"י ברדיצ'בסקי, ח"נ ביאליק, י"ח ברנר ודבורה בארון.

חשיבותו השפעתו של 'המליץ' ניכרה בעיקר בשלושים שנותיו הראשונות, אולם עם סיום תקופת ההשכלה, ובמיוחד מאז הסתלקותו של צדרבוים –עורכו ומייסדו– בתחילת שנות התשעים, דעך העיתון בהדרגה.

לעיתון

המליץ


שייך למדורים:

מדור העיתונות העברית במאה ה-19


מאוסף:

הספריה הלאומית

מצב העותק
   
עותק ממיקרופילם במצב טוב. קיימות בעיות קלות של קהות עמודי העיתון בגיליונות מסויימים.


צור קשר קרדיטים תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות עברית Français English